【漢語大詞典●珊珊】
本帖最後由 三才 於 2013-8-11 11:33 編輯 <br /><br /><P align=center><B><FONT size=5>【<FONT color=red>漢語大詞典●珊珊</FONT>】</FONT><P><BR>1.玉佩聲。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐杜甫『鄭駙馬宅宴洞中』詩:“自是秦樓壓鄭谷,時聞雜佩聲珊珊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>元白樸『梧桐雨』第二折:“玉佩丁東響珊珊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>2.形容風雨等聲音。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐元稹『琵琶歌』:“一彈既罷又一彈,珠幢夜靜風珊珊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋辛棄疾『臨江仙』詞:“夜雨南塘新瓦響,三更急雨珊珊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>3.晶瑩貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>前蜀韋莊『白櫻桃』詩:“只應漢武金盤上,瀉得珊珊白露珠。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋張孝祥『鷓鴣天』詞:“情脈脈,淚珊珊,梅花音信隔關山。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>4.高潔飄逸貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>袁枚『隨園詩話』卷一引淸奇麗川『和高靑邱梅花』詩:“珊珊仙骨誰能近,字與林家恐未眞。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸張詡『摸魚兒·吳門喜晤夢華』詞:“堪喜處,是仙骨珊珊,久脫風塵苦。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸吳蘭修『黃竹子傳』:“竹子乃淡妝雅服,玉骨珊珊,花燈晨夕,一上氍毹,令人心爽。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>5.緩慢移動貌,常用以形容女子步態。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明梅鼎祚『昆侖奴』第三折:“步珊珊,環珮長;</STRONG><STRONG>動霏霏,羅綺香。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸蒲松齡『聊齋志異·連瑣』:“一更向盡,有女子珊珊自草中出,手扶小樹,低首哀吟。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>蘇曼殊『斷鴻零雁記』第三章:“忽有古裝夫人,珊珊來至吾前。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG></P></B>
頁:
[1]