【漢語大詞典●玉璫】
<P align=center>【漢語大詞典●玉璫】<p><br>1.玉飾的椽頭。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>漢王延壽『魯靈光殿賦』:“騈密石與琅玕,齊玉璫與璧英。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.玉制的耳飾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐李商隱『夜思』詩:“寄恨一尺素,含情雙玉璫。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『新唐書·西域傳上·泥婆羅』:“其君服珠、頗黎……耳金鈎玉璫。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸周亮工『海上晝夢亡姬成詩』之八:“衆香國裏水仙王,薜荔裳垂碧玉璫。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
3.借指女子。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐杜牧『自宣州赴官入京題贈』詩:“梅花落徑香繚繞,雪白玉璫花下行。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
4.貴官的冠飾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『群音類選·月明和尙度柳翠』:“佐朝堂三綱一匡,顯家聲金章玉璫。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]