【漢語大詞典●玉麈】
<P align=center>【漢語大詞典●玉麈】<p><br>玉柄麈尾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>東晉士大夫淸談時常執之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐盧照隣『行路難』詩:“金貂有時換美酒,玉麈但搖莫計錢。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋姜夔『湘月』詞:“玉麈談玄,嘆坐客、多少風流名勝。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明李東陽『送文宗儒太仆還南寺』詩:“錦囊秀句壓騷人,玉麈雄談驚坐客。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸龔自珍『行路易』詩:“袖中芳草豈不香,手中玉麈豈不長?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]