【漢語大詞典●玉屑】
本帖最後由 三才 於 2013-8-3 18:13 編輯 <br /><br /><P align=center><B><FONT size=5>【<FONT color=red>漢語大詞典●玉屑</FONT>】</FONT><P><BR>1.玉的碎末。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『周禮·天官·玉府』“王齊則共食玉”漢鄭玄注:“玉是陽精之純者,食之以禦水氣。</STRONG><STRONG>鄭司農云:‘王齊當食玉屑。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『三國志·魏志·衛覬傳』:“昔漢武信求神仙之道,謂當得雲表之露以餐玉屑,故立仙掌以承高露。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋謝翱『後桂花引』:“修月仙人飯玉屑,瑤鴨騰騰何處爇。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>2.碎末的美稱。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐李賀『題趙生壁』詩:“大婦然竹根,中婦舂玉屑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>此指米粉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『群音類選·雙忠記·張母憶兒』:“又節屆端陽,酒泛菖蒲玉屑香。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>此指香粉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>3.謂華而不實的文詞。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>漢桓寬『鹽鐵論·相刺』:“故玉屑滿篋,不爲有寳;</STRONG><STRONG>詩書負笈,不爲有道。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>南朝梁劉勰『文心雕龍·時序』:“自元曁成,降意圖籍,美玉屑之譚,淸金馬之路。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>4.轉以喩美好的文辭。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>元許有孚『觀雪冷然台』詩:“坡詩誦得聚星堂,字字珠璣飛玉屑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸梁章钜『歸田瑣記·疊韻詩』:“話舊尙能霏玉屑,延齡端不藉金丹。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>5.比喩雪末。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>金元好問『讀書山雪中』詩:“似嫌衣錦太寒乞,別作玉屑粧山川。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『群音類選·升仙記·復度文公』:“萬里雲彤,玉屑銀砂亂灑空。</STRONG><STRONG>這雪聲敲窗紙,勢壓梅梢,色映簾籠。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>茅盾『新疆風土雜記』詩:“紛飛玉屑到帘櫳,大地銀鋪一望中。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>6.紙名。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>即麻紙。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>產於蜀地。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>南唐李後主請蜀箋工制造,因與玉屑無異,故名。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>參閱宋高晦叟『珍席放談』卷下。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG></P></B>
頁:
[1]