【漢語大詞典●玉花】
<P align=center>【漢語大詞典●玉花】<p><br>1.指華麗的花紋裝飾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>北周庾信『鏡賦』:“玉花簟上,金蓮帳裏。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.玉雕的花。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸錢泳『履園叢話·古跡·桐柏宮』:“又吳越國王所捨銅像天尊十位……玉花八株,銅三淸像,金銀字經二百函。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
3.白花。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋楊萬里『萬安出郭早行』詩:“玉花小朶是山礬,香殺行人只欲顛。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
4.比喩閃爍的光芒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐李賀『平城下』詩:“別劍無玉花,海風斷鬢髮。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>王琦汇解:“玉花,謂劍光明潔有同玉色。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
5.比喩水花。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋蘇軾『戲作放魚』詩:“縱橫爭看銀刀出,瀺灂初驚玉花碎。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸查爲仁『蓮坡詩話』二六引無名氏詩云:“坐愛春泉響翠微,玉花吹溼薜蘿衣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
6.比喩雪花。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋蘇舜欽『小酌』詩:“寒雀喧喧滿竹枝,驚風淅瀝玉花飛。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋陸遊『九月十六日夜夢覺而有作』詩:“朔風卷地吹急雪,轉盼玉花深一丈。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>元陳浮『江天暮雪』詩:“長空卷玉花,汀洲白浩浩。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
7.指玉花驄。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐杜甫『丹靑引』:“玉花却在御榻上,榻上庭前屹相嚮。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋蘇軾『次韻子由書李伯時所藏韓幹馬』:“元狩虎脊聊可友,開元玉花何足奇。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]