【鄭玉】
<P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>鄭玉</FONT>】</FONT></STRONG></P> <P><STRONG>【辭書名稱】教育大辭書</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>鄭玉字子美,元徽州歙縣人。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>幼敏悟嗜學;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>既長,覃思六經,尤邃於〔春秋〕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>絕意仕進,而勤於教學,學者、門人受業者眾,所居至不能容,學者聯合在原地建師山書院,以為教學場所,乃尊稱玉為師山先生。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>師山所寫文章,不事雕刻鍛鍊,流傳京師,揭徯斯、歐陽玄均大加稱賞。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>順帝至正十四年(1354),朝廷任命師山為翰林待制奉議大夫,遣使者賞賜他御酒名幣,浮海徵之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>師山辭不就職,而為表以進,表中指出:「名爵者,祖宗之所以遺陛下,使與天下賢者共之者,陛下不得私與人。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>待制之職,臣非其才,不敢受。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>酒與幣,天下所以奉陛下,陛下得以私與人。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>酒與幣,臣不敢辭也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>師山既不仕,則家居日以著書為事。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>所著有〔周易纂註〕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>十七年,明兵入徽州,守將將羅致他為官。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>師山說:「吾豈事二姓者邪?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>因被拘囚。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>久之,親戚朋友攜酒飯餉之,則從容為之盡歡,且告以誓死以明志。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>其妻聞之,使人告師山:「君苟死,吾其相從地下矣。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>師山使人告其妻:「若果從吾死,吾其無憾矣。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明日,具衣冠北面再拜,自縊而卒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>其著作尚有〔春秋經傳闕疑〕四十五卷,〔師山集〕八卷,遺文五卷等。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>全謝山曾說:「師山與草廬都是調和朱、陸之學的學者,草廬重陸,而師山則重朱,這是他們兩人不同之處。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>師山在調和朱、陸的異同方面,有如下的見解:「陸子之質高明,故好簡易;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>朱子之質篤實,故好邃密。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>各因其質之所近,故所入之途不同。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>及其至也,仁義道德,豈有不同者。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>同尊周、孔,同排佛、老,大本達道,豈有不同者。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>後之學者,不求其所以同,惟求其所以異,江東之指江西,則曰此怪說之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>江西之指江東,則曰此支離之說也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>此豈善學者哉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>朱子之說,教人為學之常也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>陸子之說,才高獨得之妙也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>二家之說,又各不能無弊。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>陸氏之學,其流弊也如釋子之談空說妙,工於鹵莽滅裂,而不能盡夫致知之功。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>朱子之學,其流弊也如俗儒之尋行數墨,至於頹惰委靡,無以收其力行之效。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>然豈二先生垂教之罪哉?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>蓋學者之流弊耳。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>師山又告訴學者說:「斯道之懿,不在言語文字之間,而見於性分之內;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>不在高虛廣遠之際,而行平日用常行之中。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>以此窮理,以此淑身,以此治民,以此覺後,庶乎無愧於古之人矣。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>可見其講學宗旨。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG> </P>轉自:http://edic.nict.gov.tw/cgi-bin/tudic/gsweb.cgi?o=ddictionary
頁:
[1]