【傷寒明理論 心下滿16】
<STRONG></STRONG><P align=center><FONT size=5><STRONG>【<FONT color=red>傷寒明理論 心下滿16</FONT>】</STRONG></FONT></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG> </P><STRONG>傷寒心下滿,何以明之?<BR><BR>心下滿者,謂正當心下高起滿硬者是矣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>不經下後而滿 者,則有吐下之殊。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>若下後心下滿者,又有結胸痞氣之別。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>經曰:病患手足厥冷。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>脈 乍緊。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>邪結在胸中。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>心中滿而煩。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>飢不能食者,病在胸中。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>當須吐之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>又曰:脈浮而大。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>心下反硬有熱。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>屬臟者攻之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>不令發汗。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>屬腑者不令攻之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>茲二者,為不經汗下而 心下滿者,或吐之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>或下之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>看其邪氣之高下。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>高者則因而越之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>下者則因而竭之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>要在泄其邪也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>至於陽明病。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>雖心下硬滿。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>又未可攻。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>經曰:陽明病心下硬滿者,不 可攻之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>攻之利遂不止者死。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>利止者愈。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>是邪氣自表傳裡。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>至於心下留結為實者, 則不可下。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>乃吐之可也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>若未全為實者,則不可下,故有此戒也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>又邪氣在表。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>未應 下而強下之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>邪氣乘虛結於心下。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>實者硬滿而痛為結胸。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>虛者滿而不痛為虛痞。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>經曰:嘔而發熱者,柴胡湯証具。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>而以他藥下之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>柴胡証仍在者,複與柴胡湯。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>此雖 己下之不為逆,必蒸蒸而振。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>卻複發熱。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>汗出而解。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>若心下滿而硬痛者,此為結胸 也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>但滿而不痛者,此為虛痞。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>蓋實邪留結,則為硬為痛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>虛邪留滯,則但滿而不硬 痛也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>結胸熱實。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>脈沉而緊。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>心下痛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>按之石硬者,大陷胸湯主之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>明其邪實可知矣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>脈浮而緊。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>而反下之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>邪反入裡則作痞。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>按之自濡。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>但氣痞耳。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>明其邪虛可知矣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>病 發於陽。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>而反下之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>熱入因作結胸。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>病發於陰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>而反下之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>因作痞。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>表邪未罷。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>醫反下 之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>胃中空虛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>客氣動隔。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陽氣內陷。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>心中因硬,則為結胸。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>須陷胸湯丸攻之可也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>傷 寒中風。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>醫反下之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>心下痞硬而滿。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>醫見心下痞,謂病不盡。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>而複下之,其痞益甚。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>此 非結熱。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>但以胃中空虛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>客氣上逆,故使硬也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>須諸瀉心湯散可也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>二者俱是心下 滿硬。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>一為虛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>一為實。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡投湯者大須詳審。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>結胸雖為實邪。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>眾皆共知。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>當用陷胸湯 丸下之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>或脈浮大者,則不可下。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>下之則死。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>即是猶帶表邪。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>未全結實。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>下之重虛其 裡。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>邪深結則死。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>設或結胸形証悉具。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>而加之煩躁者,又為不治之疾。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>藥之所以能 勝邪者,必待胃氣施布。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>藥力始能溫。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>汗吐下之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>以逐其邪氣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>邪氣勝。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>胃氣絕者,湯 藥縱下胃氣不能施布。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>雖神丹其何能為效也。</STRONG>
頁:
[1]